בואו נדבר בגילוי לב,
לא משנה מה אתם מנסים,
אתם לא מצליחים להשיג את שיתוף הפעולה של הילד/מתבגר,
ובסופו של דבר מגיבים ממקום של ייאוש, כעס ותסכול,
מטילים עונשים לכל עבר ומרגישים רגשות אשם
שהקטנתם והשפלתם את הילד,
או שאתם "חופרים" להם שעות ורואים את גלגולי העיניים שלהם,
ותוך כדי כמובן (איך לא..) מתחילים הוויכוחים
עם בן הזוג על דרך החינוך הנכונה.
הדברים האלה נמצאים בכל בית
גם אצל הורים מחויבים , אכפתיים ואוהבים כמוכם,
(כן, כן, גם לנו זה מוכר מאיפה שהוא :-) )
החדר מבולגן,
הילדים לא מקשיבים לכם בכלל ,
הם אדישים, לא אכפת להם מהלימודים,
כל היום דבוקים לסדרות טלויזיה ומשחקי מחשב,
האייפון הפך להיות החבר הכי טוב שלהם,
הם לא יוצאים מהבית או שלא חוזרים בזמן,
יש להם פוטנציאל להצליח,
ואתם מרגישים שהם פשוט זורקים את העתיד שלהם לפח,
אתם כועסים, הם צועקים,
דלתות נטרקות, בכי,
אתם רואים את המבט הפגוע
של הילד/מתבגר שלכם
וזה קורע לכם את הלב,
התקשורת הופכת להיות מאשימה, מבקרת,
אווירת המלחמה לא משאירה מקום לאהבה,
מתחיל להיווצר קרע וריחוק בינכם לבין הילדים,
אתם רואים את זה לנגד עיניכם
ולא יודעים איך להחזיר אליכם את הדבר הכי יקר לכם
הקשר עם הילדים.
הדברים לא צריכים להיראות כך!
ניתן לשנות, זה אפשרי
זו זכותכם וגם חובתכם כהורים לעשות עכשיו
כדי שגם אתם תוכלו להניע את הילדים שלכם
בדרך אוהבת ותומכת
