- "כל דבר נגמר איתו בוויכוחים ומלחמות"
- "הוא לא עושה שום דבר אם לא צועקים עליו"
- הבעיה היא שאשתי פשוט רכה מדי. הוא לא סופר אותה. ממני הוא מפחד כי אני מעניש אותו בחומרה"
- "כל דבר צריך להגיד מליון פעם"
- "הילד לא מסוגל לשבת 10 דקות בכיתה ואני לא יודעת מה לעשות"
- "הילד נענש כל הזמן בבית הספר, מעיפים אותו מהשיעורים, משעים אותו מבית הספר, לא מרשים לו לצאת לטיולים"
-
"המורה שואלת אותי כל יום מה לעשות אתו - כשאני בעבודה אני לא מצליחה כמעט לעבוד.."
- שמעתי שריטלין ממכר וגורם לדיכאון ולטיקים, ולילד "זומבי". אני מאד מבולבלת - לתת או לא לתת?"
- "הילדה שונאת את בית הספר וזה שובר לי את הלב."
אני מכירה היטב את התסכול והאכזבה העמוקים, כששום דבר לא מצליח, ואת חווית הכישלון המייאשת שחווים כהורים, כשמביטים בחרדה גדולה בילד הכל כך חכם והמוכשר הזה, שמאחר באופן קבוע לכל מקום, דוחה הכל לדקה ה-90, כועס ומתפרץ והורס בעקביות כל ארוחה משפחתית, מתקשה ליצור קשרים חברתיים, אומר שהוא שונא את בית הספר ונראה ששום דבר כבר לא יזיז אותו מהספה.
אתם כועסים, הם צועקים, דלתות נטרקות, בכי, אתם רואים את המבט הפגוע של הילד שלכם וזה קורע לכם את הלב.
כולם מקווים לשינוי ואפילו באמת מנסים לשנות.
אתם מסבירים ומבקשים, הילדים מבטיחים, אבל המצב רק הולך ומדרדר.
בסיפור הזה אין Happy End. אתם סובלים והילדים שלכם סובלים.
אווירת המלחמה כבר לא משאירה מקום לאהבה
הגיע הזמן לשים לזה סוף!
אפשר לגדל ילדי ADHD באווירה אוהבת ורגועה,
ללא מלחמות וללא צרחות, בשיתוף פעולה מלא.
אפשר להניע ילדי ADHD להצלחה ולשגשוג!
זו זכותכם וגם חובתכם כהורים, ליצור עבור הילדים שלכם
את התנאים הטובים ביותר לצמיחה ולהצלחה בחיים.
